תַּנֵּי: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף מְפַייֵס הוּא אָדָם אֶת עַצְמוֹ בַּלִּיטְרָא. לֵידַע מַה הִגִּיעַ לוֹ. כְּהָדָא רִבִּי מָנָא זְבַן חָרוּבִין דִּשְׁמִיטָּה. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי חִזֵקִיָּה. אֲמַר לֵיהּ. נְהִגִין רַבָּנִן כְּהָדָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
כהדא ר' מנא זבן חרובין דשמיטה. ותנן בפ''ח דשביעית אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין כי היכי דלא ליתי לזלזולי בהו ואתא ר' מנא ושאל לר' חזקיה אם מותר לשקול בינו לבין עצמו להפיס דעתו ולידע כמה הוא וא''ל נהגין רבנן כהדא דרשב''ג ומותר:
אף מפייס הוא אדם את עצמו בליטרא. אם לקח אדם בשר בי''ט יאינו יודע כמה הוא משקלו לפי שאסור ליקח במשקל יכול הוא לפייס עצמו ולשקלו בביתו בליטרא להנחת דעתו ולידע מה הגיע לו מהבשר הזה:
תַּנִּי. לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ. הֲרֵי אֲנִי עִמָּךְ בְּסֶלַע. הֲרֵי אֲנִי עִמָּךְ בְּשֶׁקֶל. אֲבָל אוֹמֵר הוּא לוֹ. הֲרֵי אֲנִי עוֹמֵד לַמֶּחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי שָֽׁקְלוֹ מָנָה כִנֶגֶד מָנָה בִּבְכוֹר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּחוֹל. הָא בְיוֹם טוֹב אָסוּר. עַל שֵׁם אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָּר׃ רַב אָבוּן רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. 15b אֲפִילוּ לִתְלוֹתוֹ בְּכַף מֹאזְנַיִם מִפְּנֵי הָעַכְבָּרִים אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לָא מִטַּעַם הַזֶּה. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָּר׃ הָא תַנַּייָא קַדְמִייָא סְבַר מֵימַר מַשְׁגִּיחִין. הָא תְלוֹתוֹ בְּכַף מֹאזְנַיִם מִפְּנֵי הָעַכְבָּרִים מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ג לא יאמר וכו' הרי אני עומד למחצה לשליש ולרביע מותר שאינו מזכיר פיסוק דמים:
שקלו מנה כנגד מנה בבכור. כדתנן בפ''ה דבכורות שאע''פ שאין הבכור והמעשר נשקלין בליטרא מפני שהוא כמזלזל בקדשים אבל שוקלין מנה כנגד מנה בבכור שאם יש לו חתיכת בשר חולין שנשקלה בליטרא יכול לשקול בשר בכור כנגדה ובמעשר אפי' מנה כנגד מנה אין שוקלין דמיחזי כאלו מוכרו ובהמת מעשר אסור למכור כלל לפי שנאמר בו לא יגאל וגמרינן גאולה גאולה מחרמים:
בד''א בחול. גבי בכור הוא שהתירו כדאמרן הא בי''ט בבהמה שנשחטה לצורך י''ט אסור אף מנה כנגד מנה לפי שאין משגיחין וכו':
אפי' לתלותו וכו'. כדפרישית במתני':
א''ר יוסי בר' בון לא מטעם הזה וכו'. כלומר לא מפני שאמרו חכמים אין משגיחין בכף מאזנים אתה בא לאסור אפי' בא לשומרו מפני העכברים דלא היא אלא בגין דתנינן וכו' הואיל ור' יהודה מתיר לשקול בשר כנגד הכלי והקופץ ועלה אמרו חכמים אין משגיחין בכף מאזנים:
הא תנייא קדמייא וכו'. כלומר משום דת''ק והוא ר' יהודה ס''ל משגיחין לפיכך נקטו חכמים בהאי לישנא וקאמרי אין משגיחין בכף מאזנים והיינו לאסור מה דמתיר ר' יהודה הא לתלותו בכף מאזנים מפני העכברים לכ''ע מותר דהאי לא מיחזי כשוקל:
תַּנֵּי. הַטַּבָּח לֹא יְהֵא שׁוֹקֵל בְיָדוֹ וּמֵנִיחַ. שֶׁיָּדוֹ כְלִיטְרָא הִיא. אֲבָל חוֹתֵךְ הוּא בַסַּכִּין וְנוֹתֵן לָזֶה וְלָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל חותך הוא בסכין ונותן וכו'. אע''פ שיודע לכוין בחתיכה שאין זה דרך משקל:
הטבח לא יהא שוקל בידו ומניח. לפי שידו כליטרא היא שהוא אומן בכך ויודע לכוין המשקל בידו:
תני. בתוספתא שם:
תַּנֵּי. אֵין מַרְגִּילִין בְּיוֹם טוֹב. וְלֹא בַחוֹל בִּבְכוֹר וְלֹא בִפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. שֶׁלֹּא יְהֵא כְעוֹבֶד בּוֹ עֲבוֹדָה בְחַייָו. אָמַר רִבִּי יוּסְטָא בַר שׁוּנֶם. גָּֽזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִרְעוּ אוֹתָן עֲדָרִים עֲדָרִים. אָמַר רִבִּי מָנָא. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי מִינְפּוּחַ שָׁרֵי. לְמִיחְבּוֹט. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי לְמִיחְבּוֹט אָסוּר. לְמִינְפּוּחַ. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ור' יוסי בר' בון. אמר איפכא דטפי שכיחא למיחבוט ולמינפוח הוא דפליגי:
כל עמא מודיי מינפוח שרי. הני תנאי דפליגי לקמיה בהא כ''ע מודים שאם עשוי לעשות ממנו מנפוח לנפחים שהוא מותר דשכיחא הוא לקנותן ולא אתי לשהויי כי פליגי למיחבוט אם הוא עשוי בשביל לקבל בתוכו שמן ודבש שדרך לחבוט אותו כדי לנקותו דבהא לא שכיחי הקונים כל כך ור' חייה רבה ור' שמעון ברבי פליגי חד וכו':
אמר ר' יוסטה בר שונם. בבכור ובפסולי המוקדשין טעמא אחרינא איכא שגזרו עליהן כדי שלא ירעו אותן עדרים עדרים שאם אתה מתירו להרגילו גזירה דאתי לשהוייה מלשחטן עד שימצא בני אדם המבקשין עורות שלימין ובין כך יגדל עדרים מהן ואתי בהו לידי תקלה לגיזה ועבודה:
ולא בחול בבכור וכו'. כדמפרש ר' אבון טעמא שלא יהא כעובד בו עבודה בחייו כלומר שלא יהא נראה שמשמרו בחייו לכך ולעשות עבודה בעורו:
אין מרגילין בי''ט. אסור להפשיט הבהמה דרך הרגלים כל העור שלם כדי לעשות ממנו מפוח לנפחים או למוכרי דבש ושמן שנותנין אותן בעורות כבשים המופשטין שלימים ומשום דטירחא יתירא הוא:
תני. בתוספתא פ''ב:
משנה: אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח שְׁקוֹל לִי בְדִינָר בָּשָׂר אֲבָל שׁוֹחֵט וְהֵן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן׃
Pnei Moshe (non traduit)
לא יאמר אדם לטבח וכו'. לפי שאסור להזכיר שם דמים וסיפא איצטריך ליה שאע''פ שהוא טבח ורגיל למכור לא מיחזי כדרך מקח וממכר כששוחט ומחלק סתם בלי פסוק דמים:
אבל משיאה ע''ג חבירתה. דשינוי הוא:
מתני' אין משחיזין את הסכין ביו''ט. ברחיים או במשחזת:
הלכה: אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. אָמַר רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דִּבְרֵי חַכֹּל הִיא. כְּדֵי לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִית שֶׁעָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רב יהודה וכו'. לא היא אלא דברי הכל היא ומיירי שעושה כדי להעביר שמנונית שעליה ואפילו הכי במשחזת לא דעובדא דחול היא:
גמ' אין משחיזין וכו' א''ר חסדא דר' יהודה היא. והכי גריס להא לקמן בפ''ה על מתני' אין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ור' יהודה קאמר בברייתא אף מכשירי אוכל נפש מותר ומתני' דמתיר להשיאה ע''ג חבירתה וקס''ד כדי לחדדה והלכך קאמר רב חסדא דר' יהודה היא ובמשחזת הוא דאסור דעובדא דחול הוא:
משנה: הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לֹא יְבִיאֵם בַּסַּל וּבַקּוּפָּה אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ לְפָנָיו. הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקּוּפָּה לַאֲחוֹרָיו אֲבָל נוֹטְלָהּ בְיָדוֹ. מַתְחִילִין בַּעֲרֵימַת הַתֶּבֶן אֲבָל לֹא בְעֵצִים שֶׁבַּמּוּקְצֶה:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אומר אדם לחבירו וכו' להיות מונה בתוך ביתו. ולא מוכחא מילתא דמשום דמים מדכיר לו המנין אלא שכך הוא צריך:
מתני' המביא כדי יין ממקום למקום. בתוך התחום או חוץ לתחום ע''י עירוב:
לא יביאם בסל ובקופה. לתת ג' וד' כדות לתוך הסל או הקופה ונושאם שאע''פ שהותרה הוצאה בי''ט אפילו שלא לצורך לא ישא כדרך שהוא עושה בחול אלא מביא הוא על כתיפו או לפניו בידו אחד או שנים דמוכח שלצורך י''ט הוא מביאם. ואם אי אפשר לו לשנות מותר:
וכן המוליך את התבן. להיסק או לבהמה:
לא יפשיל את הקופה לאחוריו. שהוא כדרך חול אבל נוטלה בידו ומביאה:
ומתחילין בערימת התבן. להשתמש ממנה ואע''ג שלא הכינה מבעוד יום ולא היה רגיל להסיק ממנה דהאי תנא לית ליה מוקצה:
אבל לא בעצים שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים קרויה מוקצה על שם שהוקצה הוא לאחור ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה ואין נכנסין ויוצאין בה תדיר והנך עצים דאיירי בהו הכא בקורות גדולות של ארזים עסקינן שעומדות לבנין והן מוקצה מחמת חסרון כיס שדמיהן יקרים ואפי' ר''ש דלית ליה מוקצה מודה בהא. ולדידן דקי''ל במוקצה בי''ט כר' יהודה מוקמינן למתני' כולה כר' יהודה ורישא דקתני מתחילין בערימת התבן מיירי בתיבנא סריי' ואית ביה קוצים דאפילו לטינא לא חזי ובההיא אפילו ר' יהודה מודה דלית ביה משום מוקצה שאינו עומד אלא להסקה:
מפני מיצוי המדות. כשהיה מוכר שמן היו לו מדות הרבה ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לכל אחד ואחד במדה לעצמו והן מתמצות והולכות כל הלילה כדי שלא ישאר לו השמן המדובק בשולי המדה ובצדדיה ונמצא גוזל את הלקוחות:
במועד. בחול המועד היה גם כן עושה כך מפני ביטול בית המדרש שהיו רבים באים לשאול ממנו במועד שאינם טרודים במלאכה והיה ממלא מדותיו בלילה שאינו זמן בית המדרש כדי שיהא פנוי ביום:
ממלא מדותיו מערב יום טוב. לפי שאין מודדין ביום טוב:
ר' יהודה אומר אם היה כלי של מדה. אפי' אינו מיוחד למדה עכשיו אלא שעומד לכך אם ישבר כלי המיוחד יעמיד זה תחתיו לא ימלאנו ואין הלכה כר' יהודה:
אבל לא במדה. אם הכלי מיוחד למדה היא:
מתני' אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה. אם הכלי לאו מיוחד למדה היא:
הלכה: תַּנֵּי. אוֹמֵר הוּא אָדָם לַחֲבֵירוֹ תֶּן לִי כְּלְה שֶׁלְתַּבְלִין. שֶׁכֵּן בַּעַל הַבַּיִת דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת נוֹתֵן כְּלָה שֶׁלְתַּבְלִין בְּתוֹךְ תַּבְשִׁילוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מלא לי אהן מנא. היום:
ולמחר אנן מכילין ליה. נמדוד כמה מדות יש בו והכלי הזה היה מכיל כמה מדות:
גמ' תני וכו'. כלה מדה של תבלין וכו'. ואין זה כמזכיר המדה ומדקדק בכך אלא שכן בעל הבית דרכו בכך:
הדרן עלך אין צדין
גמ' או חסר או יתיר. שלא יאמר מלא לי כלי זה במלואו אלא תן לי בתוכו ואם הוא חסר או יתיר מהמדה:
משנה: אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ תֶּן לִי בֵצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִינְייָן שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אומר אדם לחבירו וכו' להיות מונה בתוך ביתו. ולא מוכחא מילתא דמשום דמים מדכיר לו המנין אלא שכך הוא צריך:
מתני' המביא כדי יין ממקום למקום. בתוך התחום או חוץ לתחום ע''י עירוב:
לא יביאם בסל ובקופה. לתת ג' וד' כדות לתוך הסל או הקופה ונושאם שאע''פ שהותרה הוצאה בי''ט אפילו שלא לצורך לא ישא כדרך שהוא עושה בחול אלא מביא הוא על כתיפו או לפניו בידו אחד או שנים דמוכח שלצורך י''ט הוא מביאם. ואם אי אפשר לו לשנות מותר:
וכן המוליך את התבן. להיסק או לבהמה:
לא יפשיל את הקופה לאחוריו. שהוא כדרך חול אבל נוטלה בידו ומביאה:
ומתחילין בערימת התבן. להשתמש ממנה ואע''ג שלא הכינה מבעוד יום ולא היה רגיל להסיק ממנה דהאי תנא לית ליה מוקצה:
אבל לא בעצים שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים קרויה מוקצה על שם שהוקצה הוא לאחור ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה ואין נכנסין ויוצאין בה תדיר והנך עצים דאיירי בהו הכא בקורות גדולות של ארזים עסקינן שעומדות לבנין והן מוקצה מחמת חסרון כיס שדמיהן יקרים ואפי' ר''ש דלית ליה מוקצה מודה בהא. ולדידן דקי''ל במוקצה בי''ט כר' יהודה מוקמינן למתני' כולה כר' יהודה ורישא דקתני מתחילין בערימת התבן מיירי בתיבנא סריי' ואית ביה קוצים דאפילו לטינא לא חזי ובההיא אפילו ר' יהודה מודה דלית ביה משום מוקצה שאינו עומד אלא להסקה:
מפני מיצוי המדות. כשהיה מוכר שמן היו לו מדות הרבה ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לכל אחד ואחד במדה לעצמו והן מתמצות והולכות כל הלילה כדי שלא ישאר לו השמן המדובק בשולי המדה ובצדדיה ונמצא גוזל את הלקוחות:
במועד. בחול המועד היה גם כן עושה כך מפני ביטול בית המדרש שהיו רבים באים לשאול ממנו במועד שאינם טרודים במלאכה והיה ממלא מדותיו בלילה שאינו זמן בית המדרש כדי שיהא פנוי ביום:
ממלא מדותיו מערב יום טוב. לפי שאין מודדין ביום טוב:
ר' יהודה אומר אם היה כלי של מדה. אפי' אינו מיוחד למדה עכשיו אלא שעומד לכך אם ישבר כלי המיוחד יעמיד זה תחתיו לא ימלאנו ואין הלכה כר' יהודה:
אבל לא במדה. אם הכלי מיוחד למדה היא:
מתני' אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה. אם הכלי לאו מיוחד למדה היא:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מָאן דְּאָמַר דְּרַחֲמָנָא ווַתְרָן. יִתְווַתְרוּן בְּנֵי מָעוֹי אֶלָּא מַעֲרִיךְ רוּחֵיהּ וְגָבֵי דִידֵיהּ. אָמַר רִבִּי אָתָא. כְּתִיב וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְֽׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד. מְדַקְדֵּק עִמָּהֶן כְּחוּד שְׂעָרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא מִטַּעַם הַזֶּה. אֶלָּא וְ֝נוֹרָ֗א עַל כָּל סְבִיבָֽיו. מוֹרָאוֹ עַל הַקְּרוֹבִים יוֹתֵר מִן הָֽרְחוֹקִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מאן דאמר רחמנא וותרן וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ה דשקלים בהלכה גבי עובדא כי האי ולומר שאין להרהר אחר מדותיו של הקב''ה:
תַּנֵּי. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק וְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית שֶׁהָיוּ חֶנְווָנִים בִּירוּשָׁלַיִם. וְהָיוּ מְמַלִּין מִידּוֹתֵיהֶן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְנוֹתְנִין אוֹתָן לַלָּקוּחוֹת בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָה אוֹמֵר. אַף בְּחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן מִפְּנֵי מִיצּוּי הַמִּידּוֹת. אַף הוּא כִּינֵּס שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָבִיּוֹת. וַחֲבֵירוֹ כִּינֵּס שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָבִיּוֹת. אָֽמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים. לֹא הָיִיתֶם צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת הֵּן. אֶלָּא הוֹאִיל וְהֶחֱמַרְתֶּם עַל עַצְמְכֶם. יֵעָשֶׂה בָהֶן צוֹרְכֵי צִיבּוּר. פַּעַם אַחַת חָלָה. וְנִכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְבַקְּרוֹ. אֲמַר לוֹן. אַתּוֹן חָמוּן הָדָא יְמִינָא דַהֲווָת מְכִילָה בְקוּשְׁתָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ג מעשה וכו' אף הוא כונס וכו' ג' מאות חביות. והעלום לגזברים אמרו להן חכמים וכו' כן הוא בתוספתא:
אתין חמון. תראו היום יד ימין הזה שהיה רגיל למדוד ביושר ובאמת ועם כל זה החליתי בו:
הלכה: רַב חוּנָה אָמַר. אוֹ חָסֵר אוֹ יֶתֶר. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר לִזְעוּרָה בַּר חָמָא. מַלֵּי לִי הָהֵן מָנָא. וּלְמָחָר אֶנָן מְכִילִין לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מלא לי אהן מנא. היום:
ולמחר אנן מכילין ליה. נמדוד כמה מדות יש בו והכלי הזה היה מכיל כמה מדות:
גמ' תני וכו'. כלה מדה של תבלין וכו'. ואין זה כמזכיר המדה ומדקדק בכך אלא שכן בעל הבית דרכו בכך:
הדרן עלך אין צדין
גמ' או חסר או יתיר. שלא יאמר מלא לי כלי זה במלואו אלא תן לי בתוכו ואם הוא חסר או יתיר מהמדה:
משנה: אוֹמֵר אָדָם לַחֶנְוָנִי מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה אֲבָל לֹא בַמִּידָּה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִידָּה לֹא יְמַלְאֶנּוּ. מַעֲשֶׂה בְשָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית שֶׁהָיָה מְמַלֵּא אֶת מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף בַ‍ּחוֹל עוֹשֶׂה כֵן מִפְּנֵי 16a מִיצּוּי הַמִּידּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אומר אדם לחבירו וכו' להיות מונה בתוך ביתו. ולא מוכחא מילתא דמשום דמים מדכיר לו המנין אלא שכך הוא צריך:
מתני' המביא כדי יין ממקום למקום. בתוך התחום או חוץ לתחום ע''י עירוב:
לא יביאם בסל ובקופה. לתת ג' וד' כדות לתוך הסל או הקופה ונושאם שאע''פ שהותרה הוצאה בי''ט אפילו שלא לצורך לא ישא כדרך שהוא עושה בחול אלא מביא הוא על כתיפו או לפניו בידו אחד או שנים דמוכח שלצורך י''ט הוא מביאם. ואם אי אפשר לו לשנות מותר:
וכן המוליך את התבן. להיסק או לבהמה:
לא יפשיל את הקופה לאחוריו. שהוא כדרך חול אבל נוטלה בידו ומביאה:
ומתחילין בערימת התבן. להשתמש ממנה ואע''ג שלא הכינה מבעוד יום ולא היה רגיל להסיק ממנה דהאי תנא לית ליה מוקצה:
אבל לא בעצים שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים קרויה מוקצה על שם שהוקצה הוא לאחור ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה ואין נכנסין ויוצאין בה תדיר והנך עצים דאיירי בהו הכא בקורות גדולות של ארזים עסקינן שעומדות לבנין והן מוקצה מחמת חסרון כיס שדמיהן יקרים ואפי' ר''ש דלית ליה מוקצה מודה בהא. ולדידן דקי''ל במוקצה בי''ט כר' יהודה מוקמינן למתני' כולה כר' יהודה ורישא דקתני מתחילין בערימת התבן מיירי בתיבנא סריי' ואית ביה קוצים דאפילו לטינא לא חזי ובההיא אפילו ר' יהודה מודה דלית ביה משום מוקצה שאינו עומד אלא להסקה:
מפני מיצוי המדות. כשהיה מוכר שמן היו לו מדות הרבה ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לכל אחד ואחד במדה לעצמו והן מתמצות והולכות כל הלילה כדי שלא ישאר לו השמן המדובק בשולי המדה ובצדדיה ונמצא גוזל את הלקוחות:
במועד. בחול המועד היה גם כן עושה כך מפני ביטול בית המדרש שהיו רבים באים לשאול ממנו במועד שאינם טרודים במלאכה והיה ממלא מדותיו בלילה שאינו זמן בית המדרש כדי שיהא פנוי ביום:
ממלא מדותיו מערב יום טוב. לפי שאין מודדין ביום טוב:
ר' יהודה אומר אם היה כלי של מדה. אפי' אינו מיוחד למדה עכשיו אלא שעומד לכך אם ישבר כלי המיוחד יעמיד זה תחתיו לא ימלאנו ואין הלכה כר' יהודה:
אבל לא במדה. אם הכלי מיוחד למדה היא:
מתני' אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה. אם הכלי לאו מיוחד למדה היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source